לימודי תרבות יהודית-ישראלית הם הזדמנות להתוודע ליצירה היהודית לדורותיה באמצעות פריזמה אינטר-דיסציפלינרית, הכוללת לימודי היסטוריה, ספרות, אתנוגרפיה, אמנות, פילוסופיה ועוד. זו הזדמנות לבחון את גלגולם של מסורות, רעיונות ומושגים לא רק דיאכרונית, לאורך ההיסטוריה, אלא גם סינכרונית, בזירות תרבות, שפה ומבע מגוונות, ומעבר לדיכוטומיות השגורות של ‘יהודי’ ו’ישראלי’, ‘גלותי’ ו’ציוני’, ‘קאנוני’ ו’שולי’, ‘גברי’ ו’נשי’ ועוד.

פרספקטיבה זו עשויה לאתגר היררכיות של ידע וקאנונים ולבחון מחדש שאלות מוכרות ולנסח שאלות חדשות, שהינן רלוונטיות לחברה היהודית בעולם, כגון: -מה הייתה ירושתם הרוחנית של מנהיגים היסטוריים ואיזה בעיות נקשרו בהתקבלותם? -כיצד השתנתה והתפתחה תודעת המקום היהודית או ייצוגי האלוהות – מן העת העתיקה ועד זמננו? כיצד צמחה תרבות עממית בישראל ומהם תפקידיה האידיאולוגיים והחינוכיים, הגלויים והסמויים? -מהן החוויות המקומיות המשתקפות בשיר הישראלי, ומה טיבן של הזהויות המצטבלות בו? -מה מאפשר לנו בית המדרש כמרחב לימודי ייחודי? ועוד.

קהל יעד: אנשי חינוך, עשייה תרבותית ומחקר במקצועות הומאניסטיים בעלי זיקה ללימודי יהדות וללימודי ישראל.

מטרות התוכנית:

• לחשוף את הסטודנטים למגוון מייצג של מסורות ויצירות יהודיות בפרספקטיבה היסטורית ותרבותית רחבה.
• לעורר את הסטודנטים לבחון מסורות ויצירות אלו מחדש באופן ביקורתי ויצירתי.
• לברר עם הסטודנטים את הרלוונטיות של מסורות ויצירות אלו לחברה היהודית בת זמננו, ולעורר בהם השראה לעיצוב לימודי התחום במסגרות החינוך.
• לפתח את כישורי הקריאה והכתיבה של הסטודנטים, להזין ולחדד את כושר ההערכה האסתטי שלהם.