אבי היה אלוהים ולא ידע.
הוא נתן לי את עשרת הדיברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה.
והוסיף לטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה".
וזמר זכור ושמור בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לא לשוא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר.
וחבק אותי חזק ולחש באוזני, לא תגנב, לא תנאף, לא תרצח.
ושם את כפות ידיו הפתוחות על ראשי בברכת יום כפור.
כבד, אהב, למען יאריכון ימיך על פני האדמה.
וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה כמו ביום שבו מת בזרועותיי,
ואמר:"אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים.
(יהודה עמיחי)
שבוע של לימוד, תפילה, שירה ושיחות מלב אל לב,
עם שותפות ושותפים יקרים,
לאורו הייחודי של אהובנו, פליקס פוזן (ז״ל).