נאום נועה ישראלי – מרכזת תוכנית אופקים אוניברסיטת תל אביב, באירוע אביב של קרן פוזן

אביב. בלוח השנה כבר שלושה שבועות תמימים של אביב רשמי, ובגן הילדים שרים כבר על התחדשות ועל פריחה. ובחוץ – אביב ישראלי שכולו שרב וגשם, רוחות קדים, וכל חולות מצרים, נושאים עמם זכרון עתיק של נקמה, שמתנפצת היישר על החלונות המבריקים, שזה עתה צוחצחו לכבוד החג.

הרוחות המתפתלות בחוץ, וצעקות החתולים שכבר אפשר לשמוע בלילות, מזכירות לנו שהאביב הוא עת דודים, וכאשר הַסְּתָו עָבָר, והַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ – כולנו מסתובבים קצת שיכורים מריחות הדודאים והסמדר.

ורוחות האביב השובבות, עזות וקולניות ועמוסות חול ואבק, מטשטשות קצת את זעקתו המרה של קֹהֶלֶת-סבא, שמזהיר אותנו לשווא בקול ענות חלושה שהַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, ושהרוחות, ליצניות שכמותן, מהתלות בנו, פורעות תלתל, פוקעות מיתר מתוח, וסובבות סובבות למקומן.

הרוח מטלטלת אותנו, גם למדנו להכיר את תעלוליה, ועדיין – אנו שבויים שלה ועבדים לה, כי בתבונתה היא שתלה בנו רסיס ממנה, שאר-רוח, וכדי להסתיר את עקבותיה, היא שכנעה אותנו לקרוא לו בשמות אחרים, כמו "נפש", או "נשמה".

הרוח שלי היא נינה סימון, זמרת נשמה, שכולה רוח. בנגינתה הוירטואוזית על הפסנתר, באצבעות מכשפות, בקול קטיפה עמוק ומהפנט. והרוח שלה פראית, וכבדה, ועמוסה. רוח שנושאת עמה את זכרון הילדה הקטנה, יוניס קת'לין ווימון מצפון קרוליינה, ואת נשמת האשה השחורה והגדולה, שמבשרת את רוחות המאבק.

נינה סימון שרה על אהבה שהיא רוח פראית, כזו שעוברת ישר דרך הלב, ונושבת בתוכו. לרבים מאיתנו, אנשי הרוח, עברה פעם רוח כזו דרך הלב, רוח חזקה כל כך, שחוררה את הלב ופצעה אותו לעד. לחלקנו, אנשי הרוח, יש אפילו כמה חורים כאלה. לי יש כבר מסננת שלמה. והרוח הזאת, מכניסה לנו ללב קצת אויר, שיהיה קליל יותר, עמיד יותר. והיא עוברת דרכו ונושבת הלאה מתוך הצלקות. ואנחנו נאחזים זה בזה כמו עלה לעץ, באחיזה שנדמית כרופפת אבל היא איתנה וחזקה.

"You're spring to me", היא שרה, אתה האביב בשבילי, אתה החיים עצמם, ויחד אנחנו יצורי הרוח הפראית, כאילו הייתה פה זה עתה, וחשה על בשרה את רוחות האביב המאובקות שלא נותנות לנו לנשום. ואנחנו ננשום בתוך החנק הזה, ונעיף את האבק, כי מתחת לתלוליות האבק כבר נִרְאוּ הַנִּצָּנִים בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ!

חג אביב שמח!

סגור לתגובות.