חג נוסף שזכה להמרה ממועד דתי לטקס חילוני מובהק הוא חג הפסח . לא רק אנשי התנועה הלאומית היהודית עשו שינויים מופלגים במשמעות החג הזה , בתכניו ובטקסיו . הפסח היה מועד חשוב גם בעיני סוציאליסטים יהודיים במזרח אירופה , שערכו "הגדת פסח" בעלת תכנים רדיקליים ונהגו לקרוא ממנה בצוותא במפגשים מחתרתיים . הם הדגישו בעיקר את הצד הסוציאלי שהיה גלום בטקסט המסורתי , השמיטו את קטעי התפילה והצניעו בדרכים שונות את היסודות הלאומיים . בתנועה הציונית , לעומת זאת , חברו יחדיו היסוד הלאומי והיסוד החברתי : חג הפסח הובנה בטקסים ובטקסטים כחג החירות הלאומי . השיבה לארץ–ישראל חיזקה ביותר את זיקותיו של חג החירות הלאומי לטבע הארץ ולנופה . מועדו הקלנדרי של הפסח , על פי הלוח ה B מ B י , בראשית האביב , התחבר אל היסודות הלאומיים והחברתיים . חג האביב החדש נעשה מוקד משותף למפגש בין הלאומיות החילונית לטבע ולאקלים הקשורים בעונות השנה המזרח תיכוניות . חילון מחזור השנה בתרבות הציונית הארצישראלית היה כרוך אפוא בעקירה מן העונות באזורי אקלים שונים . באופן פרדוקסלי הוחזר מחזור השנה הקדום אל חוויית הזמן היהודית בתיווכו של הטקסט הדתי – התנ"ך , המשנה והתלמוד הירושלמי . ואולם עצם מעשה ההחזרה נעשה מתוך עקירת המרכיב הדתי בחוויה זו .