" מבין כל חגי ישראל זכה חג השבועות לעיצוב המלא והיציב ביותר בהתיישבות העובדת בשנות העשרים " , כותב מוטי זעירא בספרו קרועים אנו . "היה זה החג היחיד בלוח השנה שהתגבש בו , כבר בראשית העשור , טקס בעל יסודות קבועים פחות או יותר : מספר החוגגים אותו במתכונתו 'ההתיישבותית' עלה משנה לשנה ; הוא חרג מחצר היישוב המקומי והגיע אל מעגלים רחבים יותר ; ואף עמד במרכזו של פולמוס ציבורי – דבר שהעיד , יותר מכול , על השפעתו ההולכת וגדלה של החג בגרסתו זו בקרב היישוב היהודי בארץ כולה . " ואכן , בתקופה ההיא כבר נתעצב חג השבועות כ"חג הביכורים" לא רק בהתיישבות העובדת כי אם ברובו של היישוב...

חג נוסף שזכה להמרה ממועד דתי לטקס חילוני מובהק הוא חג הפסח . לא רק אנשי התנועה הלאומית היהודית עשו שינויים מופלגים במשמעות החג הזה , בתכניו ובטקסיו . הפסח היה מועד חשוב גם בעיני סוציאליסטים יהודיים במזרח אירופה , שערכו "הגדת פסח" בעלת תכנים רדיקליים ונהגו לקרוא ממנה בצוותא במפגשים מחתרתיים . הם הדגישו בעיקר את הצד הסוציאלי שהיה גלום בטקסט המסורתי , השמיטו את קטעי התפילה והצניעו בדרכים שונות את היסודות הלאומיים . בתנועה הציונית , לעומת זאת , חברו יחדיו היסוד הלאומי והיסוד החברתי : חג הפסח הובנה בטקסים ובטקסטים כחג החירות הלאומי .